פסק-דין בתיק בר"ע 308-01-11

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1.               בפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (השופטת שרה מאירי; עב' 6236/09), מיום 20.12.2010, במסגרתה נדחתה בקשת המערערים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם ארבעה עדים ( להלן - הראיות הנוספות). המערערים ביקשו להגיש את הראיות הנוספות בתגובה לראיות נוספות שהוגשו על ידי המשיבה, באישור בית הדין, לאחר סיום דיון ההוכחות. המחלוקת עלתה בנסיבות בהן הוגשו הראיות הנוספות שלא כהלכה, משום נסיבות אישיות חריגות של בא-כוח הצד המגיש.

בהתאם להוראות תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב -1991, החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. 

הרקע העובדתי

2.         בין הצדדים מתקיים הליך שעניינו הפרה לכאורה של הסכם אי תחרות בין חברת אי.איי.אם מערכות ורכיבים (1999) בע"מ (להלן: החברה) לבין מר עופר שמואלי (להלן: מר שמואלי). ביום 11.6.2009 ניתן צו מניעה זמני, במסגרת תביעה זו, כנגד מר שמואלי וחברת יו. אנ. איי סופיסטיקייטד אלקטרוניק אסמבלינג בע"מ (להלן יכונו יחד המערערים). הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט שהוגש על ידי החברה נדחה על ידי הערכאה הדיונית ועל ידי בית דין זה (בש"א 7677/09; בר"ע 206/10).

3.          ביום 12.7.2010 נשמעו עדויות הצדדים בתיק ובסיום הדיון הושמעו סיכומים בעל פה וניתנה החלטה להשלמת הסיכומים בכתב. ביום 27.7.2010 הגישה החברה בקשה להגשת ראיות נוספות - תצהיר על נספחיו מטעמו של מר גבריאל הולדר, המעיד לכאורה על תחרות של מר שמואלי בחברה ועל הפרה לכאורה של צו המניעה הזמני (להלן: תצהיר מר הולדר).

ביום 4.11.2010 ניתנה החלטת בית הדין (השופטת שרה מאירי ונציגי הציבור מר ר. גמליאל ומר י. זוידוביץ), בדבר קבלת הראיות הנוספות ונקבע דיון לצורך חקירתו של מר הולדר ליום 20.12.2010. החברה חויבה בהוצאות, בגין הגשתן המאוחרת של הראיות, בסך של 5,000 ש"ח אשר ישולם " לפי תוצאות ההליך העיקרי". כן נקבע בהחלטה כי המערערים רשאים להגיש תצהיר משלים מטעמם, בהתייחס לתוספת הראייתית האמורה בלבד ותוך 7 ימים מקבלת ההחלטה (סעיף 6 להחלטה).

4.         לטענת המערערים, תצהירו של מר הולדר הינו "שקרי" ונובע מטעמים נקמניים ולפיכך הוכנו על ידם תצהירי תשובה לסתירת האמור בו. לטענתם, המגובה באישורי פקסימיליה, התצהירים הועברו לבית הדין באמצעות הפקסימיליה במועדים שנקבעו לכך - שלושה מהם ביום 11.11.2010 ותצהיר נוסף ביום 14.11.2010 - וכן הועברו באמצעות הפקסימיליה לבא-כוח החברה. אלא, שלא בוצע אישור טלפוני ובפועל לא הגיעו התצהירים לבית הדין ולא תויקו בתיק. גם לצד שכנגד לא הגיעו התצהירים במלואם, אלא תצהיר אחד מהם בלבד. לאור זאת, בהגיע הצדדים לדיון ביום 20.12.2010 - הגיעו המערערים יחד עם ארבעה מצהירים מטעמם, מבלי שבית הדין היה מודע לכך כלל.

בא-כוח המערערים הסביר באותו מעמד, שהליקוי בהגשת התצהירים נבע מהיעדרותו מהמשרד בשל מחלתה הקשה של אמו ופטירתה ביום 14.11.2010. לדבריו, הוא נקרא בחפזון לבית החולים בו שהתה אמו ובאותו יום התקיימה ההלוויה בה נכחו כל עובדי המשרד. עוד ציין, כי בשל מחלתה של האם נעדר מהמשרד גם בימים שקדמו לפטירתה, ולו חלקית, וכי כנראה גרם הדבר לליקויים ביישום הוראותיו לעניין הגשת המסמכים. בא-כוח המשיבה מצידו השאיר לשיקול דעת בית הדין אם להתיר את חקירתו של אחד העדים - אשר תצהירו התקבל במשרדו. לגבי שאר העדים, התנגד בא-כוח המשיבה לשמיעתם. 

5.         החלטת בית הדין האזורי, במעמד הדיון, הייתה שלא להתיר את הגשת הראיות הנוספות מטעם המערערים. החלטת בית הדין האזורי הושתתה על הקביעה, כי לא ניתן להגיש תצהירים באמצעות פקסימיליה וכן על כך שלא הוגשה בקשה להגשת ראיות נוספות מטעם המערערים. החלטה זו היא מושא בקשת רשות הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור

6.         המערערים חוזרים, בטענותיהם, על המסכת העובדתית שליוותה את הגשת הראיות הנוספות מטעמם, ובעיקרה פטירת אמו של בא-כוחם; הזעקתו לבית החולים בו שהתה בבוקרו של יום 14.11.2010; והלוויה שנערכה באותו יום, אליה הגיעו כל עובדי המשרד. לטענת המערערים, כנראה שההוראות שניתנו על ידי בא כוחם לטיפול בתצהירים ומשלוחם "נפלו בין הכיסאות", בהעדרו. המערערים מדגישים את החשיבות הרבה בראיות הנוספות שהוגשו על ידם לשם חשיפת התשתית העובדתית במלואה, גילוי האמת וסתירת תצהירו של מר הולדר.

עוד טוענים הם, כי תצהיר אחד מתוך ארבעת התצהירים התקבל במשרדי בא-כוח החברה והחברה השאירה לשיקול דעת בית הדין את האפשרות כי אותו עד ייחקר על תצהירו; כי העדים הנוספים נכחו באולם בית הדין במועד הדיון הנוסף שנקבע; וכי קבלת הראיות הנוספות לתיק עולה בקנה אחד עם הוראות הדין והפסיקה לעניין הגשתן של ראיות נוספות.

7.         החברה, מצידה, הדגישה את החשיבות שבמתן הכרעה מהירה; את המאמצים של באי-כוחה לשלוח נציגות לדיון שנועד ליום 20.12.2010, על מנת להביא להכרעה שיפוטית זריזה במחלוקת המתמשכת בין הצדדים; כי הערכאה הדיונית, המצויה היטב בעובדותיו של התיק כמו גם בדרך ניהולו על ידי הצד שכנגד, החליטה שלא להיעתר לבקשה שהוגשה לה ביום הדיון עצמו; כי לא הוצג טעם של ממש המצדיק את מחדלם של המערערים; וכי השופטת בבית הדין האזורי הודיעה כי היא יוצאת לחופשה ממושכת ולכן קבלת הראיות הנוספות משמעה עיכוב משמעותי בסיום ההתדיינות.    

דיון והכרעה

8.         הוראת סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 קובעת כי בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק או בתקנות ינהג בית הדין בדרך הנראית לו טובה ביותר לעשיית משפט צדק. נקבע לא אחת, כי מטרתו של הסדר זה היא לאפשר גמישות פרוצדוראלית, למנוע נוקשות ולפשט את הליכי הדיון, תוך שמירה על זכויותיהם הבסיסיות של המתדיינים (ע"ע 140/08 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניין בע"מ - קסקין פרהאט, מיום 8.12.2008).

הגמישות הפרוצדוראלית בבתי הדין לעבודה גבוהה מזו הנוהגת במערכת הכללית, גם במקרים בהם נדרשת היא עקב מחדל של מי מבעלי הדין, וזאת על מנת להגיע לעשיית משפט צדק (ע"ע 1429/04 מדינת ישראל - ד"ר שלמה ברובנדר, מיום 21.11.2004). כפי שהובהר - "אכן ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת" (דב"ע נה/3-285 מישל לנקרי - א.נ.ש. חברה להחזקת נכסים והשקעות בע"מ, מיום 7.11.1995).

9.         בהתאם לאמור לעיל, ההלכה הפסוקה הנוהגת בבתי הדין לעבודה מקלה באפשרות להגיש ראיות נוספות, הרלוונטיות לסכסוך בין הצדדים, וזאת גם אם הוגשו שלא במועד או שלא בהתאם לכללי הפרוצדורה המחייבים (דב"ע נה/ 3-276 ג'ורג' ארבל - שלמה לוי, פד"ע כ"ט 318 (1995)). זאת, מתוך המגמה הכללית של חשיפת האמת ועשיית צדק בהליך השיפוטי, ובנסיבות בהן " ניתן לומר כי העוול שיכול להיגרם למשיבים כתוצאה מהאיחור בהגשת המסמך ניתן לתיקון על-ידי חיוב המערער בהוצאות בסכום הולם, בעוד שהעוול העלול להיגרם למערער אם לא תותר הגשת המסמך המבוקש, לא יהא ניתן לתיקון" (שם).

10.       במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי התיר למשיבה להגיש ראיות נוספות לאחר סיום דיון ההוכחות ואף לאחר הגשת הסיכומים, ובמסגרת אותה החלטה התיר למערערים להגיש "תצהיר משלים" מטעמם תוך 7 ימים ממועד קבלת ההחלטה. בפועל הוגשו ארבעה תצהירים לסתירת תצהירו של מר הולדר, שלושה מהם ביום 11.11.2010 כפי שנדרש ואחד מהם - עקב שהות המצהיר בחו"ל - שלושה ימים מאוחר יותר. עם זאת, התצהירים הוגשו באמצעות הפקסימיליה בניגוד להסדר הקבוע בתקנות לעניין זה (סעיף 497 ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991) ואף לא בוצע וידוא טלפוני. כתוצאה מכך, הראיות הנוספות לא הגיעו בפועל לתיק בית הדין או לידיעת המותב, אשר הופתע לראות את ארבעת העדים בפתח הדיון שנקבע לצורך חקירתו של מר הולדר.